"מצא עיסוק שאתה אוהב, ואז לא תצטרך לעבוד עוד יום אחד בחייך" אמרה סינית עתיקה זו תולה על קיר המבואה במשרדה של מרים שפיר, מייסדת ארגון "אבני דרך." המילים הללו הן ה'אני מאמין' שלה, ויחד איתן היא מגלה את הדרך לחירות לעשרות נשים המבקשות לצאת מעבדות העבודה, ולמצוא את הדרור בקריירה האישית הטובה ביותר בעבורן.

על הקיר שמאחורי שולחנה של מרים שפיר, במשרדה שבעיר מודיעין, כתובות שלוש מילים בסינית עתיקה: לאהוב, להאמין, לחלום. זוהי משנתה של יועצת הקריירה המניחה אבני דרך לאנשים מתלבטים: אישה צריכה לאהוב את עצמה ואת עשייתה. להאמין בעצמה וביכולות שלה. ולחלום שהיא יכולה להשיג את המטרה.

מה מסתתר מאחורי צמד המילים "יועצת קריירה?"

"אני אוהבת את מה שאני עושה," פותחת מרים שפיר, "תחום עבודתי מגיע מתוך מקום של אהבה ויצירה. תפקידי כיועצת קריירה הוא לתת לזולת כלים מעשיים, דרכם יוכלו לאסוף מידע על עצמם מתוך עצמם, כדי להגיע אל היעוד הפנימי שלהם. למצוא את המקום בו יחושו הכי מסופקים שאפשר, ממומשים וממלאים את ייעודם כדבעי. כי אני מאמינה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש יעוד משלו בעולם הזה. ואם נצליח לעסוק בו – נהיה במקום הנכון ונחיל את הפוטנציאל הטמון בתוכנו."

"שמעתי רעיון יפה מפי הרב רונן נויבירט, רב הקהילה ברעננה. הוא הסביר מדוע זיווגם של יעקב ורחל נעשה על פי הבאר. מקורות המים מתחלקים לכמה קטגוריות: המעיין, יציר ימי בראשית; הבור, יציר האדם שחופר וממלא במים; והבאר. זהו המקום בו מתחברים פוטנציאל הבריאה יחד עם מעשה ילוד אישה. כלומר, על האדם לחפור במקום הנכון כדי להוציא מהכוח אל הפועל את הבריאה. כשהאזנתי לדברים הללו," אומרת מרים, "מצאתי רעיון מקביל לנושא בתחום הקריירה. כן, לכל אחד מאיתנו יש יעוד שנברא מאת הקב"ה. אבל תפקידנו לגלות אותו. עם זאת, היעוד יכול להשתנות. יתכן שעלינו לחוות מסע מסוים, כדי שבעתיד נמצא את מקומנו הנכון. כי כל דבר מגיע בעיתו ובזמנו".

מדוע בחרת בקריירה העוסקת בקריירה?…

מרים מחייכת. עליה לחזור כמה שנים טובות אחורה בשביל לשחזר את אבני הדרך הראשונות במסעה הפרטי. "מאז ומתמיד ידעתי שאני שואפת ללמוד ייעוץ ארגוני. בכל פעם שבאתי במגע עם משרדים שונים, צרם לי חוסר יעילותם. דווקא משום כך, אני הייתי זו שנשלחת ע"י הורי לסדר את ענייניהם בקופת החולים ובבנק, משום שידעתי 'לצעוק על מי שצריך' ולהגיע למקומות הנכונים. בחרתי ללמוד תואר ראשון בסוציולוגיה ובכלכלה באוניברסיטת בר אילן, והמשכתי לתואר שני בלימודי עבודה עם התמחות בייעוץ ארגוני ובמשאבי אנוש באונ' תל אביב."

כשמרים שפיר הייתה מצוידת כבר בשני תארים, היא הייתה נשואה פלוס ילד והחלה לחפש את משרתה הראשונה. "היה לי ברור שאחפש משרה חלקית בשעות הבוקר. דמות אמי שבילתה איתנו את שעות אחר הצהריים הייתה לי כמורת דרך. אולם בכל התפקידים אליהם התראיינתי, דרישות המשרה היו שלושה ימים בשבוע, משמונה בבוקר עד שש בערב. לא ויתרתי. אחר כך, מצאתי עבודה בחברת השמה שהתמחתה בהשמת עולים חדשים דוברי אנגלית. חמישה ימים בשבוע בשעות הבוקר. זו הייתה עבודתי הראשונה. שם התאהבתי בתחום הסיוע למחפשי עבודה. בפרט לעולים חדשים. עבודה זו העניקה תחושת שותפות ועזרה הדדית בקליטה בארץ, אשר התעלתה מעבר לשיקולים מסחריים, כך נעלם לו נתח הייעוץ הארגוני ונשאבתי מכורח הנסיבות של אילוצי הזמן שהצבתי לעצמי לשטח השמה וכוח האדם."

עם השנים התקדמה שפיר בתחום, וניהלה את מחלקת ההשמה בלשכת רואי החשבון בישראל. חמישה ימים בשבוע, בשעות אותן הגדירה לעצמה מראש: משבע וחצי בבוקר ועד שתים עשרה וחצי בצהריים. "אני יודעת שקשה למצוא משרה עם נתונים כאלה," היא מודה בחיוך, "אבל זה אפשרי."

במשך הזמן עברה משפחת שפיר להתגורר בעיר מודיעין, ומרים הבלתי נלאית השתלבה במתנ"ס המקומי כרכזת פרויקטים קהילתיים. "זו הייתה עבודה נוחה מבחינת שעות ומיקום, ועסקתי בה עד שהרגשתי כי מיציתי את עצמי. פניתי למנהל, הודיתי לו, וביקשתי לפרוש. המנהל התעניין לדעת מהי שאיפתי הבאה. סיפרתי לו שאני מרגישה כי עלי לשוב ולסייע לאנשים למצוא את העבודה שתיטיב עמם."

מנהל המתנ"ס הקים ביחד עם מרים שפיר מרכז יעוץ למחפשי עבודה. "במהלך השנים שניהלתי את המרכז, התחדדה בי התובנה שהרבה מאד מהאנשים אשר מחפשים עבודה, מחפשים יותר מכך את עצמם. חפצים לדעת מה נכון להם. בעקבות ההבנה, השתלמתי במסגרות ובקורסים נוספים אצל ד"ר אורניה ינאי. על משפחות ושבילי קריירה. שם למדתי אודות המטען הגנטי שמשפיע על הבחירות התעסוקתיות שלנו."

היום, כבר קרוב לשלוש שנים שפיר עצמאית. למשרד שלה היא קראה 'אבני דרך', כי תחושתה היא, שהיא מעניקה ללקוחותיה אבני דרך, כדי שיוכלו לקבל את החלטותיהם. במקביל היא משלבת מגוון טכניקות של ייעוץ קריירה.

"גם אני קבלתי מטען גנטי," היא מחייכת, "אמי ע"ה היתה מה שאני קוראת היום 'יועצת בלתי פורמלית'. סביבתה ראתה בה דמות תומכת שיכולה לתת עצה טובה בכל תחום שהוא. אני מאמינה שקבלתי את המטען הגנטי הישר ממנה: כישורי הקשבה ויעוץ, אותם אני מוציאה לפועל בעולם התוכן שלי – התעסוקה. בנוסף, אין לי היום שום פרשנות שתסביר מדוע באמתחתי תואר בכלכלה, מעבר לעובדה שאבי שיח' היה מנהל בנק. הוא לא דחף או ביקש שאלמד זאת, אבל הדחף העצמי היה שם, בתת המודע שלי."

בהכירה בחשיבות המטען הגנטי אותו נושא כל אדם עמו, חוקרת שפיר את העיסוקים הפורמליים ואלה שאינם רשמיים אצל לקוחותיה. לדבריה, הכרת המטען הגנטי האישי, מאפשרת לנו לבחור או לוותר מתוך הבנה מודעת.

מהו המדד שלך להתאמת קריירה בעבור הלקוחות?

"אני לא מתאימה קריירה," קובעת שפיר חד משמעית, "כשאדם מבקר אצל הרופא, הוא בודק אותו על סמך הידע שרכש, מאבחן, קובע דיאגנוזה ומתאים תרופה. כשאישה באה לייעוץ קריירה, התשובות נמצאות אצלה בפנים. תפקידי הוא לעזור לה למצוא אותן ולהתחבר אליהן."

חשוב לה לציין כי המקצוע שלה שונה מאימון אישי, קאוצ'ינג. בעוד המאמנת מציבה לתלמידה יעדים בדרך אל המטרה, הרי שייעוץ הקריירה הוא השלב המקדים. הוא מזהה את המטרה האישית וקובע אותה.

שפיר: "יש מגוון של כלים בעבודתי. כל אישה היא עולם אחר ומגיעה ממקום שונה. לכן, אני מתחברת למי שיושבת מולי ועובדת בהתאם אליה. האחת תאמר לי שהיא חשה תקועה ואיננה יודעת למה. אחת האחרת תספר שהיא רוצה לעשות משהו ואין לה שמץ של מושג אודותיו. והשלישית תגיד שהיא מתלבטת בין א' לב' ולא יודעת במה לבחור. אני תמיד אומרת שהתהליך הוא בין שתי פגישות לשש. כי יש מישהי ששתי פגישות יספקו לה מענה והיא תוכל להמשיך לבד ויש שתזדקק ליותר."

היא מדגישה שהתהליך אינו בשיטת 'זבנג וגמרנו'. יש מישהי שתבוא למפגש שבועי, ויש שתאט את הקצב אחת לכמה שבועות. לכל אחת הזמן שנכון לה לחוות את תהליך הייעוץ. גם לאחר סיום הפגישות הפרונטליות, לוקח זמן לאישה לעבד את התובנות, להפנים ולהחליט שהיא הולכת איתן צעד קדימה.

היא מציינת שהמחמאה המשמעותית שחוזרת על עצמה שוב ושוב, היא: "וואו, עשית לי סדר בראש!" לקוחה אחרת התבטאה: "בשתי פגישות איתך, קיבלתי יותר תובנות משנתיים רצופות של טיפול פסיכולוגי." שפיר איננה מטפלת. אבל "המילים הללו מחזקות אותי שזו השליחות שלי בעולם הזה ואני מרגישה שאני מסייעת לבני האדם שסביבי. כמובן שזו גם תחושת אחריות גדולה."

לעיתים היא משלבת בתוך תהליך הייעוץ, את שיטתה של ד"ר אורנה ינאי: בניית עץ תעסוקה משפחתי, לצד ניתוח מיתוסים: מי נחשב מצליחן במשפחה, דפוסי תעסוקה של הנשים במשפחה. היא מפרטת: "קחי לדוגמא, אישה שבגיל 43 'גילתה' שכל בני המשפחה שלה מורים. כאשר הייתה היא בגיל 20 והלכה ללמוד הוראה – היא לא בחרה. תת המודע שלה הפעיל את השיקול. כעת, לעתים המטען הגנטי מתאים וזה מצוין. אבל לעתים הוא לא מתאים, ואז יש להכיר בו ולהיפרד ממנו מתוך בחירה מודעת."

לקוחה צעירה בת 24 למדה מקצוע מסוים. היא ניגשה לייעוץ עם מרים, משום שחשה 'תקועה' בלי לדעת להסביר את הסיבה לכך. במהלך הייעוץ, לצד אבחונים שונים, ונבירה במטען הגנטי של הבחורה, מצאה שפיר שכל המשפחה עסקה בתחומי עשייה בהם ניתן למצוא נתינה חברתית: עבודה סוציאלית, הוראה, עבודה קהילתית ופסיכולוגיה. כל אחד מבני המשפחה תרם לחברה. במקצוע בו בחרה הלקוחה, לא הייתה קיימת הנקודה הזו. כיום היא ממשיכה לעסוק במקצוע שהיא אוהבת והוסיפה לצידו נתינה חברתית. היא, למשל, הרגישה את המטען הגנטי, ובחרה להמשיך איתו בהצלחה.

כלי נוסף המסייע לאיתור הקריירה הנבחרת, הוא מילוי שאלון מקצועי בשם "שאלון הולנד". זוהי תאוריה המסווגת את החברה האנושית לששה טיפוסי אישיות. בהקבלה אליה, את עולם העבודה אפשר לחלק לאותן שש סביבות. ההנחה סוברת, שאם אדם עובד בסביבת עבודה המתאימה לאישיותו, יהיה מסופק ומצליחן.

"אינני נותנת את השאלון לכל אחד, מסתייגת שפיר, "יש אנשים שיודעים להגדיר עצמם היטב. השאלון יהיה חסר ערך מוסף בעבורם. לעומתם, יש שהשאלון מחדד להם את תהליך הייעוץ. אחרים מתעודדים לגלות את המשוב העצמי בשאלון, להתחבר לעצמם ולגלות מי הם, בעצם."

כלי אחר בו נעזרת שפיר, הינו ניפוי ושיקוף של הפרמטרים האישים של המתייעץ: המקום בו היה רוצה לגור, תחומי הידע האהובים עליו, רמת שכר וחלופות שכר המועדפים בשבילו, הכישורים השימושיים האהובים עליו, תחומי העניין שלו, הערכים והמטרות שלו ותנאי העבודה הנכונים שלו.

"שבעת תנאים אלה יש לבחון לעומק, בבואנו לבחור עיסוק או עשייה עתידית. אני מתייחסת אלינו כאנושות עם מגוון עשיות בחיים. כל אחת היא אם, רעיה, חברה, שכנה, בת, אחות, עובדת, עוסקת, מחבבת ועוד שלל השתייכויות. כל אחת מהווה מכלול של עשיות. לכן, השיקוף לא מתייחס רק לעבודה כפרנסה אלא לשיקוף עצמי כאדם בעל צרכים ונטיות אישיות. כמובן שהאידיליה היא להתפרנס ממימוש היעוד. אולם גם אם נתפרנס מתחום אחד ונממש את עצמנו במשנהו, עדיין נרגיש שלמים במהות שלנו." אומרת מרים שפיר.

מה פירוש "כישורים שימושיים"?

"כישורינו מתחלקים לכמה קטגוריות," מסבירה שפיר, "יש כישורי ידע נרכשים. יש כישורים אישיים שהם דברים מולדים. תכונות אופי. ויש כישורים שימושיים שהם שילוב בין הנרכש למולד. כלומר, אם יש לך יכולת טבעית לאחוז עט, תוכלי להיות כתבת; סופרת; מורה לסיפרות; דוברת; כותבת שיווקית; קופירייטרית או בבליותרפיסטית – מטפלת בכתיבה. כמובן שעלייך לאתר את הכישורים השימושיים האהובים עליך. כי את יכולה להיות אלופה בכתיבה, אך לא ליהנות בכלל מעבודתך זו."

במקרה כזה, ממליצה שפיר לחפש משהו שיענה על כמה שיותר פרמטרים מתוך שבעת התנאים שהזכרנו. בדיקה זו מאפשרת לנו להשוות בין עיסוקים ועורכת סדר פנימי בתכנון הקריירה העתידית.

לא תמיד קיימת אפשרות פרקטית להסבת מקצוע מיידית. אבל גיבוש החזון והידיעה כי בעדו שנים מספר, תוכל האישה להגשים את חלומה, ממלאת את הדרך אליו בחיות אמיתית. "אם מישהי רוצה להיות מרפאה בעיסוק, ובשלב הנוכחי של חייה היא מטופלת בילדים קטנים, היא יכולה כיום לעבוד כמזכירה במכון להתפתחות הילד או להיות סייעת בוקר לילד לצרכים מיוחדים, כדי לחוות את עולם התוכן שמענין אותה מקרוב. כך תספק אותה העבודה הנוכחית עד למימוש האתגר הגדול, ואולי כשתגיע אליו, תמצא את עצמה מסופקת דיה בכדי להמשיך בדיוק באותו המסלול…"

מדוע את מייחסת חשיבות כה רבה למטען הגנטי של כל אדם?

שפיר: "היה מטפל בשם מורי בוהן, ממייסדי תורות טיפול משפחתי, שטבע את המונח "העברה בין דורית" משנתו היא שישנו חוט מקשר שעובר לאורך הדורות בכל מיני הקשרים ערכיים. אותו חוט מכתיב לנו נוהל התנהגותי מסוים, בגלל שנולדנו במשפחה מסוימת." כולנו פולטים לפעמים: "טוב, נו, הוא הבן של…" כמו בכל תרבות המובדלת מרעותה, גם דפוסי הערכים שקשורים בתעסוקה ובלימודים הינם שונים. אלה דברים לא מודעים לחלוטין שמשפיעים עלינו.

"ילד שגדל בבית בו ההורים לא ממומשים בעבודה, לא יודע שאפשר לחיות בצורה בה עבודה שווה מימוש. ואם גדל בבית בו עבדוה הייתה מילה נרדפת לחיים קשים, הוא ניקח את התובנה הזו אל המשך חייו. אני רואה שנים המגיעות אלי לייעוץ, והן חוות הלם מהגילוי שיש אנשים היכולים לאהוב וליהנות מתחום עיסוקם. חשוב לי לחבר אותן לעשייה מתוך אהבה. כי נשים מאושרות יותר הן אימהות מאושרות יותר. חשוב לי לא פחות, שהגלגלת העקומה תיעצר, והן תבינה שעבודה לא חייבת לבוא מתוך קושי והחמצה."

אימהות וקריירה – סתירה או הרמוניה מושלמת?

למרים שפיר יש משנה סדורה בנושא: "חווה נקראה אם כל חי. היא הורישה לנו את תפקיד האימהות. זהו חלק אינטגראלי מהמימוש שלנו כנשים. לפני שנתיים השתתפתי בכנס פרלמנט נשים, ושמעתי קולות עולים מן הקהל בבקשה לשוויון זכויות מוחלט בין גברים לנשים. הייתה גם דרישה להארכת שעות הפתיחה של מעונות היום במימון התמ"ת, כדי לאפשר לנשים יום עבודה ארוך יותר, לי זה מאד כואב. אני חושבת שהאימהות היא בראש ובראשונה היעוד של כל אישה. ורק במקום שני, אפשר וכדאי לפתח עשייה נוספת שגם נותנת את המימוש הנכסף. במשך כל השנים התעקשתי על משרה חלקית, ואספתי מדי יום את ילדי בשעה אחת וחצי בצהריים ממוסדות הלימוד שלהם. אני יוצאת בקריאה לנשים שהדבר אפשרי. נכון, פיתוח הקריירה יהיה בקצב איטי יותר, אבל מתוך בחירה מודעת במימוש האמיתי שלנו."

לא כולם סוברים כמוה. שפיר מספרת על תקופה בה פורסם כי מבין עשרת התיכונים המובילים בארץ בציוני הבגרות, מעל 50 אחוז היו אולפנות דתיות. הייתה אז אמירה של דוקטורנטית בבר אילן העוסקת במגדר, כי ציונים גבוהים לבנות דתיות מיותרות בתכלית, משום הן אינן ממשות את עצמן בקריירה. הן רק מטופלות בילדים. "הקביעה הזו הרגיזה אותי מאד," אומרת מרים שפיר, "אני כאישה מממשת את עצמי עם ילדי. זה לא תחליף. זה חלק ממני. אני קודם כל אמא ויועצת קריירה."

שפיר מוסיפה, כי נושא המימוש הפנימי הנשי באימהות – לא מקבל בעלות אצל הנשים הדתיות בלבד. סקרים מדגמיים שערכה בקרב נשים דתיות ושאינן בטווח הגילאים בין 30 עד 40 שנה, הביאו למסקנה מפורשת, כי גם נשים חילוניות רואות את המימוש שלהן באימהות.

החלטנו על קריירה, בשעה טובה. איך מחפשים מקום עבודה?

"יש שיטות מגוונות לחיפוש עבודה. לצערי, אנשים משקיעים זמן רב בבית מול האינטרנט, ומחקרים מוכיחים שרק ארבעה עד עשרה אחוז מוצאים עבודה דרך התקשורת המקוונת. אינני אומרת שלא לחפש באינטרנט. אני מציעה להשקיע עשרה אחוז מזמן חיפוש העבודה – באינטרנט."

ביתר הזמן, מגישה שפיר תוכנית עבדוה מסודרת. ראשית, יש להגדיר את העבודה אותה אני מחפשת. שנית, עלי להכין רשימה של מקומות עבודה המעסיקים סקטור כזה של עובדים. שלישית, יש לשבת ולאסוף על הנייר את שמות כל האנשים אותם אני מכירה. זה כולל את כל מתפללי בית הכנסת שלי ושל הורי; הורי הילדים במוסדות החינוך של ילדי; רשימת המזומנים לשמחות משפחתיות וכן הלאה.

בשלב הבא, יש לבדוק מי מתוך כל אלה, מכיר מישהו שעובד באחד המפעלים או החברות, בהם אולי אוכל למצוא עבודה. "זו לא פרוטקציה, דרכה מקבלים אנשים על סמך קשרים במקום כישורים. זו רק דרך חכמה לנצל את רשימת אנשי הקשר שלי לתיווך. מהמתאימים אבקש לתאם פגישה, להתעניין בשבילי או להעביר קו"ח שלי." אומרת שפיר.
כמובן שקורות החיים צריכים להיות מצויינים ולא טובים בלבד. שהרי הם צריכים להבליט אותך על פני 19 מועמדות אחרות,שלכולן יש את אותה ההשכלה והניסיון המקצועי. הנתונים שלך אמורים לשכנע את המעסיק הפוטנציאלי לקחת אותך לעבודה ולא אותן.

נקראתם לראיון עבודה? התכוננו אליו באופן בו תוכלו להעביר את כישוריכם האישיים, ולספר על מה שמייחד אתכם, ויעשה את העבודה שלכם טובה יותר.

מהי הגדרתך לקריירה בימינו?

"זוהי מולטי קריירה." פוסקת שפיר, "בדורות עברו, אנשים עבדו באותו תחום כל ימי חייהם. עיסוקם הגיר את מקום מגוריהם, את החברה עימה התרועעו ואפילו את תלבושתם. כך לדוגמא, היה שיכון דן בתל אביב שם גרו עובדי חברת דן. ואפילו רחוק יותר, בארץ גושן שם פרעה שם את רועי הצאן."

היום, במאה העשרים ואחת, אדם צפוי להחליף בין שלושה עד חמישה סוגי עבודה בחייו. "זה לגיטימי, זה בסדר גמור." אומרת שפיר, "אם בעבר התייחסנו לקורות חיים עם הרבה מעברים, כסימבול לחוסר יציבות, הרי היום נאמר שהאדם רכש מיומנויות שונות, ולמד להסתגל לתרבויות ארגוניות מגוונות. ייעוץ לקריירה מסייע לנו לקבל החלטות הנכונות לנו כיום, וייתכן שבעוד כמה שנים נרצה ואף נוכל לשנות נדבכים."

שפיר מבדילה בין פרנסה, קריירה ויעוד: "בפרנסה, אדם בוחר את עבודתו רק לצורכי מחיה. פחות חשוב לו במה הוא עוסק, העיקר שיביא את הכסף הביתה. לעומתו, אדם המכוון רק על ידי קריירה, בדרך כלל מה שמניע אותו, זו תגובת הסביבה ועיסוקים הנחשבים בציבור כיוקרתיים. אולם כשאדם מונע על ידי יעוד, הוא עורך התבוננות פנימית לנטיותיו, לרצונותיו, לצרכיו האישיים ובודק כיצד יוכל לממשם. השאיפה צריכה לנסות ולמצוא את המינון הנכון לשלב בין הדברים. לפתח קריירה ביעוד שלנו וגם להתפרנס ממנה."

מהו הסוד להצלחה בקריירה?

"אני מאמינה שאם אישה פועלת מתוך מקום של תשוקה ואהבה לעשייתה, היא תצליח. בפרשת כי תשא נאמר: "ומשה לא ידע כי קרן אור פניו". כשאת מדברת על הדברים שאת אוהבת, עינייך בורקות, ההתלהבות משתפכת ממך, את משדרת אנרגיה חיובית! זה מה שיביא אותך להצליח בראיון העבודה, לעשות חיל בעיסוק החדש ולרוות נחת וסיפוק. כי כשנשים עושות את מה שהן אוהבות, הן יותר מצליחות. וכשאנחנו נחשבים יותר מצליחנים, אנחנו יכולים להרוויח יותר כסף. הרי אנחנו טובים במה שאנחנו עושים…" מסיימת שפיר.

הכתבה מתוך"Fine&stylish" מגזין איכות לציבור הדתי – חרדי